היום התרגלנו לשמוע את המילה "חרדה" במגוון מצבים. לצד מצבים בהם הסיבה הגורמת לחרדה היא ברורה – כמו למשל לחץ לקראת בחינות, פחד מטיסה, חשש לקראת נאום חשוב, אי נוחות רבה להימצא בחברה ועוד – ישנם גם מצבים חרדתיים מורכבים יותר. לא תמיד קל לאתר את הסיבה שגרמה להופעתם.
באופן כללי מאוד אפשר לומר כי החרדה עשויה להתבטא בשלושה אופנים עיקריים:
- מצב של דריכות, מתח נפשי במשך רוב שעות היום ובמשך רוב ימי השבוע, מלווים בקשיים בשינה ובריכוז.
- הופעת התקפים פתאומיים של חוסר שקט, דפיקות לב מואצות, קשיים בנשימה או בבליעה, זיעה מרובה, תחושה של "זרמים" בגוף, בחילות, סחרחורת. התקפים מסוג זה מכונים התקפי פאניקה. לעיתים, עוצמת התופעות והתחושות השלילית האלו היא כה גבוהה עד שגורמת לאדם לחוש כי עלול לפתח אירוע גופני (התקף לב, אירוע מוחי) או נפשי (איבוד העשתונות), ואף מביאה אותו לפנות באופן בהול לחדר מיון.
יש לציין כי פעמים רבות שני אופנים אלה של התבטאות החרדה מופיעים יחד.
- מצב של אי שקט רב ומצוקה נפשית המופיע אך ורק בנסיבות ספציפיות, למשל כאשר אדם נמצא במקומות סגורים (קולנוע, מעלית, אוטובוס) או מחוץ לביתו או במקומות הומי אדם או בעת שרואה דם, ובסיטואציות שונות אחרות.
רצוי לציין כי לעיתים קרובות קיים שילוב של חרדה ודיכאון, בין אם מדובר בירידה במצב הרוח כתגובה לעצם קיום החרדה, או כשמדובר בחרדה כאחד הסימנים להפרעה דיכאונית.
מתי פונים לטיפול?
התשובה לשאלה חשובה זו קשורה לשני מרכיבים: רמת הסבל האישי שנגרם על ידי החרדה על ביטוייה השונים והאופן שבו החרדה משפיעה על תפקודו היומי של האדם בעבודתו, במשפחתו ובמעגל החברתי שלו.
הטיפול האופטימלי במצבים חרדתיים הוא השילוב בין טיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפויטי (שיחות טיפוליות) בגישות שונות המתאימות לסוג הספציפי של החרדה.