ככל שהשנים הולכות וחולפות, כך המודעות לתחומים שונים הולכת והופכת להרבה יותר גבוהה מאשר בעבר. כל תחום בריאות הנפש, לדוגמה, הוא תחום שמקבל הרבה יותר מקום היום, הן מבחינה טיפולית והן מבחינת השיח הציבורי. אם בעבר שיח על הפרעות נפשיות היה שיח מצומצם שלא קיבל מקום נרחב לא בתקשורת ולא בתוך כתלי הבית, הרי שהיום השיח הזה הוא שיח שמקבל מקום לגיטימי בשיחות חברתיות, מקצועיות וציבוריות. דיכאון והפרעה דו קוטבית ידועות בתור שתיים מהבולטות ביותר מבין ההפרעות הנפשיות השונות איתן מזוהים חלקים לא קטנים בכלל מהאוכלוסייה, ולכן במאמר הקרוב נספר לכם קצת יותר עליהן.
כשמדברים על דיכאון והפרעה דו קוטבית, מדברים על שתיים מתוך ההפרעות הנפשיות המוכרות ביותר הן בחברה הישראלית והן בעולם בכלל. מדובר כאן על שתי הפרעות נפשיות שכל אחת מהן מביאה איתה את ההשלכות שלה ואת המאפיינים שלה, ולכן חשוב לדבר גם על כל אחת ואחת מהן בנפרד.
כשמדברים על הפרעה נפשית מסוג דיכאון, מדברים על מצבי רוח ירודים במיוחד, שמאפיינים את מרבית, אם לא את כל שעות הערות של הסובל מהם. כחלק ממצב של דיכאון, סובל החולה מתחושות של חרדות גדולות, בעיות אכילה ובעיות שינה, כמו גם דימוי עצמי נמוך מאוד, חוסר יכולת להנות מפעילויות חברתיות או פעילויות אחרות, אובדניות גדולה, חוסר יכולת להתרכז או להשתמש בזיכרון ושליפה ולפעמים אף חוסר יכולת לתפקד כלל. תחושות הדיכאון הן תחושות שגורמות לסובל לחשוב שלחיים אין כל טעם, ולכן לפעמים מצבי דיכאון מובילים לכדי התאבדויות.
הפרעה נפשית מסוג דיכאון היא הפרעה נפשית מוכרת לאורך כל ההיסטוריה, אולם ניתן בהחלט להצביע על המאה ה-21 בתור מאה שהביאה איתה תפנית גדולה בנושא. היום הדיכאון נפוץ גם בקרב ילדים ובקרב בני נוער, והוא השלכה ישירה של ההתפתחות הטכנולוגית שהמאה ה-21 הביאה איתה.
היום, השימוש ברשתות החברתיות לדוגמה הוא שימוש שמדגיש את הפערים הגדולים שקיימים בין בני נוער ובין אנשים שונים. הרשתות החברתיות, שמאפשרות שיתוף של תכנים כתובים כמו גם של תכנים מצולמים, מעמיקות את המודעות סביב המראה העצמי, הדימוי העצמי, כמויות הלייקים, השיתופים והתגובות שכל פוסט מקבל ועוד, ולכן שיתוף חוויות של משתמש אחד עלול בהחלט להוביל למצבי דיכאון חריפים אצל משתמשים אחרים שמסתכלים על הפוסטים שלו.
לא מעט פעמים הורים או אנשים מבוגרים נוטים לשייך מצבי רוח קיצוניים של ילדיהם בתור מאפיינים מובהקים של גיל ההתבגרות, ולכן הם נמנעים מלשייך להם טיפול הולם. בחלק מהמקרים, כאשר בני נוער מגיעים למצב של התאבדות, לדוגמה, הוריהם טוענים כי לא היה להם שום מושג שהם התמודדו עם מצב של דיכאון, ולצערנו לא מעט מקרים כאלו היו יכולים להיפתר בשלבים מוקדמים ולמנוע את ההתאבדות.
מהסיבה הזו בדיוק חשוב להיות פתוחים לכל נושא ההפרעות הנפשיות, להכיר בו ולדעת שכל אחד מאיתנו עלול להגיע אליו, במיוחד בעולם שבו אנחנו חיים היום, שמביא איתו לא מעט חרדות, לחצים ופחדים.
הפרעה דו קוטבית היא הפרעה שידועה גם בשמה מאניה דפרסיה. הפרעה דו קוטבית היא הפרעה שבמסגרתה הסובל מציג מצבי רוח קיצוניים ומשתנים, ממצבי מאניה הכוללים אופטימיות, מצב רוח טוב, אנרגיה גבוהה וחשיבה מואצת, למצבי דיפרסיה שיכללו פסימיות גדולה, מצב רוח ירוד, חוסר אנרגיות וחוסר רצון לעשייה.
הפרעה דו קוטבית יכולה להיות מאובחנת הן בגילאי ילדות, הן בגילאי נוער, הן בגילאים צעירים והן בגילאים מבוגרים יותר.
דיכאון והפרעה דו קוטבית מביאים איתם לא מעט מאפיינים משותפים, כמו מחשבות על המוות, פסימיות, חוסר רצון לעשייה מכל סוג שהוא, רצון להתבודד, נדודי שינה או מצב הפוך של שינת יתר, חוסר ריכוז ועוד. כמו כן, דיכאון והפרעה דו קוטבית הן הפרעות נפשיות ששתיהן מצריכות טיפול פסיכיאטרי, על מנת לאפשר לסובלים מהן לקיים אורח חיים כמה שיותר תקין, עם אפשרויות השתלבות שונות בחברה, בעולם התעסקותי ועוד. כמובן שבחלק מהמקרים דיכאון והפרעה דו קוטבית אינם מאפשרים השתלבויות מסוג זה, והסובלים מהן משתייכים למסגרות טיפוליות סגורות שבהן מוענקים להם מיטב הטיפולים והתרופות באופן יום יומ, ובהן הם נמצאים תחת פיקוח מתמיד של הצוות הרפואי.
החיים לצד דיכאון והפרעה דו קוטבית הם חיים בהחלט אפשריים. מגוון מסגרות טיפוליות מעניקות לחולים בדיכאון והפרעה דו קוטבית את מיטב הכלים על מנת לסגל לעצמם אורח יום קבוע שמתאים למגבלות שההפרעות הללו מביאות איתן, והסובלים מהן בהחלט יכולים לקחת חלק במגוון פעילויות עצמאיות או חברתיות. הסובלים מדיכאון והפרעה דו קוטבית יכולים להשתלב בקבוצות חברתיות עם אנשים שסובלים מהפרעות דומות, כך שיוכל להיווצר ביניהם קשר שיש בו המון מן החוויות המשותפות.
כמו כן, אנשים שסובלים מדיכאון והפרעה דו קוטבית יכולים בהחלט, לאחר טיפול ממושך ואינטנסיבי ובמקביל אליו, למצוא את עצמם במסגרות חיצוניות כמו השתלבות במקומות עבודה שונים, או במסגרות חברתיות שונות. כל אלו יכולים לתרום בצורה משמעותית לדימוי העצמי של החולים, ולפתח אצלם תחושות של מסוגלות עצמית, אחריות ועוד.
כחלק מהטיפולים הפסיכיאטרים שניתנים לחולי דיכאון והפרעה דו קוטבית, יכולים המטופלים לשתף בחוויות האישיות שלהם, לחלוק את המחשבות שמתרוצצות במוחם, ולקבל מענה מגוון עבור שאלות ותהיות שמטרידות אותם. הטיפולים הפסיכיאטרים יכולים להתקיים בתצורה של שיח בין המטפל למטופל, וגם בתצורות של ריפוי באמנות, למשל. כמו כן, קיימות מסגרות של פעילויות ריפוי ועיסוק שונות שמפתחות אצל החולים את היכולת להתעסק במגוון חומרים שונים על מנת למצוא מרגוע ושלווה.
המפגש הראשוני עם דיכאון והפרעה דו קוטבית, הן עבור הסובל מהן והן עבור הסביבה של הסובל מהן, עלול להיות מפגש לא פשוט. בתחילת המפגש אף ייתכן שלא יאובחנו באופן מידי ההפרעות הנפשיות האלו, וכאמור חלק מהאנשים מנסים להתחמק מלהגדיר אותן ומעדיפים להאמין שמדובר על תופעה חולפת. על מנת להתחיל ולהתמודד עם דיכאון והפרעה דו קוטבית, כדאי בשלב הראשון לאבחן אותן בצורה מקצועית על ידי פסיכיאטר, ולהכיר בבעיה באופן מודע ומובהק.
לאחר שלב המודעות וההכרה, אפשר להתחיל לטפל באופן מקצועי בדיכאון והפרעה דו קוטבית. ככל שניתן לדיכאון והפרעה דו קוטבית טיפול מוקדם יותר, כך הסיכוי להעלות את הסובל מהן על מסלול חיים תקין ושגרתי הולך ועולה. לעומת זאת, ככל שהטיפול עבור דיכאון והפרעה דו קוטבית יינתן לו בשלב מאוחר יותר, כך הוא יתקשה להתמודד עם העניין, הוא יימשך על פני טווח זמן ארוך יותר, והוא עלול אף לא להצליח לקחת חלק במסגרות חברתיות ותעסוקתיות שונות. מהסיבה הזו בדיוק, אבחון מוקדם ומתן טיפול הולם הם חלק בלתי נפרד מההתמודדות עם דיכאון והפרעה דו קוטבית.
מאמרים נוספים באותו נושא:
בניין MDC, הברזל 15, רמת החייל ת"א